ממלכת ירדן השכנה ממזרח לנו ואתרים מסוימים בה היו במשך שנים אבן שואבת להרפתקנים קלי דעת ואחרים.אז להבדיל מהיום היה צורך לגנוב את הגבול ולהסתכן עד כדי מוות רק כדי לראות את "הסלע האדום" והיום מעבר גבול מסודר עם כל גינוני הטכס והבירוקרטיה המקובלים במעברי גבול.לא סתם מעבר בגבול אלא מעבר רכוב ע"ג אופנועים ולא סתם רכוב אלא חבורת רוכבים חברי מועדון האופנועים הישראלי שיוצאים פעם נוספת לטיול אופנועים בירדן והיעד המרכזי "פטרה" .
מי ש"מתאים" בגיל גם זוכר את השיר המפורסם ששר אריק לביא על הסלע האדום היא פטרה,שיר שנאסר לשידור ברדיו תקופה ארוכה כדי למנוע "התעניינות" של הרפתקנים ועידודם לחצות את הגבול לכיוון פטרה/הסלע האדום.
אז יש ממלכה,יש אופנועים ויש את חבר המועדון אודי בר דוד שמאד רוצה לרכוב בירדן ולוקח על עצמו את ארגון הנושא.כיוון שאני כבר לא תייר מזדמן בירדן המלצתי לאודי לפנות לפיני פאר מחב' "פאן טיים" שכבר הוציא את חברי מועדון האופנועים הישראלי לירדן מספר פעמיים(חלק ע"ג אופנועים וחלק מחוסר ברירה באוטובוסים) ואף מספר טיולים ייחודיים באזור ירושלים.בנשימה אחת עדכנתי את אודי שעלולה להיות בעיה בהכנסת אופנועים לירדן וכל נושא אופנועים בירדן הוא רגיש ולא יציב.
לשמחתי שיחה עם פיני פאר מ"פאן טיים" עוררה בי אופטימיות לגבי כניסת החברים עם אופנועים לירדן ולמרות שכבר בקרתי בירדן עדיין עניין אותי ביקור נוסף.אני מוציא פרסום ראשוני בפורום שמתקבל בהתלהבות שמלווה גם בתגובות ספקניות והפתרון שפיני הציע הוא ,פשוט לא לחייב את הנרשמים עד לקבלת אישור סופי להכנסת אופנועים לירדן.ג'סטה לא מסחרית לחלוטין שהצליחה לטעת הרגשת ביטחון בלב הנרשמים .
הרשימה הלכה וגדלה ,חלק נרשמו בהתלהבות וביטלו לאחר זמן מה וחלק הצטרפו ממש בשבוע האחרון .כל תהליך הרישום על אף שהיה מייגע ומתיש הגיע לסיום והנה דווקא אני שכל רציתי להצטרף מגלה שאילוצי עבודה מהווים מכשול בדרכי לביקור נוסף בירדן .פניות החברים שהפצירו בי לעשות מאמץ להצטרף ועזרה מבורא עולם ולבסוף הכל בא אל מוקומו בשלום ויום חמישי שעה 19.00 מירי ואני באילת פוגשים את חברי הקבוצה במלון "ריאו" במרכז העיר.מלון חמוד ולמי שלא היו ציפיות מהמלון גם לא הייתה אכזבה,חדר לשים את הראש כדי שנוכל לצאת מוקדם בבוקר שישי לא לפני שנאכל ארוחת בוקר ישירות למעבר הגבול.
פיני פאר שכבר הפתיע אותי לטובה כבר בעבר ולא פעם אחת , מעמיד לרשות החברים שני מיניבוסים מפוארים (דואג שלא נשתה ונרכוב ובכלל בשביל מה להוציא את האופנועים לרכיבה קצרה)ואת ליל חמישי אנו מבלים במרוכז בארוחה בשרית ב"אל גאוצו " גם ארוחה וגם הכרות ביןם חברי הקבוצה.חוזרים ל"ריאו" לינה קצרה ,ארוחת בוקר ויוצאים למעבר הגבול .
שמונה בבוקר והאופנועים עומדים מול השער .המחסום נפתח ומתחיל התהליך :ביקורת גבולות ומכס,אישורי יציאה לאופנועים החתמת דרכונים ותוך כדי מתברר שקובי רוטמן הגיע עם הדרכון ללא התוקף.קובי הגיע עד אילת,לן באילת ,השכים קום ונאלץ לחזור חזרה .ממש לא נעים ומתסכל מאד.בחוסר ברירה משאירים אותו בצד הישראלי ואנו ממשיכים הלאה .האופנועים כבר בין גבול אחד לשני,עוד בדיקה נוספת בצד הישראלי ,מירי פיני ואנכי עם תיקי היד,מיכל הדלק הנוסף ומדחס האוויר חוצים רגלית את המעבר והנה אנו בצד הירדני.
זהו זמן בירוקרטיה(מזכיר לי ביקור משפחתי בקניה לפני שנים רבות ושם התברר לי שיש התייחסות שונה למושג זמן בנקודות שונות בעולם,שם היה זמן קניה וכעת זמן ירדן) והחברים עוברים מחלון אחד למשנהו.מארבע לעשר משוטר אחד למשנהו והנה עוצרים ,תחזיר את כולם לסככה אומר לי פיני ואני לא מאמין – כולם להמתין אין עדיין אישור סופי. אני מסתובב בין החברים שחלקם כבר מסתובב עם כל האישורים והביטוחים הדרושים .נא לגלות סבלנות אני מבקש וגם מקבל .כולם מבינים שסבלנות היא שם המשחק כאן ולחץ אין לו פירוש בצד הזה של הגבול.לרגע תחושה לא נעימה של אכזבה ,כבר שואלים מה עושים אלה ששילמו ולפני שמוסיפים הרהור שלילי נוסף, אנו מתוודעים לראשונה לאיברהים "באשה" הכל יכול.אוספים דרכונים (הוא) ,מחלקים טפסים כחולים (הוא) ,משלמים ועשרות טפסים מועברים מיד לחלון וחזרה ליד ושוב חלון .מחליפים מספרי רישוי או יותר נכון מוסיפים לכל אופנוע מספר רישוי ירדני ולאחר כשעתיים אנו עוברים עוד שער ועוד מחסום ואנו בירדן –זהו הספק נגמר!
מי שחוצה גבול למדינה ערבית בפעם ראשונה מרגיש קצת לא נוח ומאויים ואפשר להבין זאת .אבל מצד המקומיים אין אפילו רמיזה קלה שתחזק תחושה כזאת ,כולם אדיבים ומנסים להיות גם מחוייכים , בכל זאת שלום ובכל זאת תיירות שמכניסה מרשרשים לכלכלה הירדנית.כולם כבר מעבר לשער ומוכנים לרכיבה לעקבה והנה הפלא ופלא דווקא רכב הליווי שלנו נותר ללא מצבר.מכל עבר צצים יועצים וחוטי חשמל מזדמנים ,קצת לחץ שמגיע לסיומו בצורת שני כבלי התנעה מאולתרים שמאפשרים הנעה והמשך רכיבה לעקבה.
את טור האופנועים מובילה ניידת משטרת ירדן שהמתינה לנו מעבר לגבול וברכב המאסף יושב שוטר נוסף שהוצמד אלינו למשך הטיול.מי שרצה להרגיש חשוב קיבל מנה גדושה של תחושה נשיאותית ומי שחשש לביטחונו נרגע גם כן.הנה אנו בעקבה ורואים מקרוב את דגל ירדן הענקי שמתנוסס מעל העיר עקבה . חונים במרכז העיר כדי למלא את הקיבה שהספיקה לעכל את ארוחת הבוקר .כן כולם רעבים שוב כנראה גם הלחץ הוסיף לעיכול המהיר וכמויות הצלוחיות עמוסות מטעמים מזרחים לא מספקות בשלב הראשון (מוכר וידוע) .הצלוחיות ממשיכות להגיע עד לשלב שכבר אי אפשר להסתכל עליהן .הארוחה מסתיימת וכאן אנו למדים שאפשר לשלם על אותו מוצר(הארוחה כלולה במחיר כמו כל הארוחות בטיול , אבל עבור השתייה הקלה צריך לשלם) בדינרים ,שקלים או דולרים אותו מוצר במחיר שונים.
סיור בשוק שדומה לשווקים מוכרים מישראל ואותי באופן אישי ממש לא מרגש.לא המראות ובטח לא הריחות.ראשי פרות לצד ראשי עיזים שתלויים בכל אטליז לא באים לי טוב ודווקא כאן יותר מאשר במעבר הגבול אני לא מרגיש בנוח ,סתם הרגשה.שמח שאנו שוב באזור האופנועים ,יש את אלה שמוכנים מיידית ויש את אלה שתמיד אבל תמיד יהיו אחרונים.אין לי הסבר ובטח לא מודעות מצידם אבל זאת עובדה בשטח.אולי פעם אהפוך לאנתרופולוג כדי לחקור ולהבין את התופעה.
VIP כבר אמרתי ? שוטר עוצר את התנועה במיוחד עבורנו ,מאפשר לנו לעזוב את החנייה בצורה בטוחה ואנו יוצאים לדרך .הניידת (תמיד בכניסות וביציאות מהעיר) עדיין בראש הטור והיעד "וואדי ראם" .כביש מהיר ,שלושה נתיבי נסיעה המון משאיות וטור אופנועים אחד ארוך.עוד מחסום בדרך שמפריד את עקבה (אזור סחר חופשי ) משאר המדינה ,מחסום של מה בכך כיוון שמשפט אחד של איברהים "באשה" וכולם עוברים ללא כל בעיה.לצידנו מסילת הרכבת שמובילה מלט לנמל עקבה ונושא נוסף שאנו למדים היא העובדה שמגרש החניה הענקי למשאיות בסמוך לכביש המהיר (עיר קטנה של משאיות) מהווה מרכז שליטה ובקרה על שילוח משאיות מבוקר לנמל עקבהומונע המתנה/סתימה של משאיות בנמל או במבואותיו .
מגיעים לכביש המוביל ל"וואדי ראם" וטור האופנועים אינו מפסיק למשוך תשומת לב ,צפירות אהדה (לא בטוח שידעו בוודאות מהיכן הגענו) מהמקומיים והתפעלות ממספר האופנועים אליו הם בטוח אינם מורגלים בדרך שיגרה.הדרך הופכת מדברית ונסיעה לא ארוכה מובילה אותנו לחנייה הראשונה-חצר סגורה עליה יש שמירה צמודה ומעבר למספר כלי רכב 4*4 לסיור בוואדי עצמו.
העקרון בוואדי שכולם צריכים להתפרנס ממשאב הטבע הזה ולאורך המסלול מבינים כמה חשובה התיירות בחלק זה של ירדן.
פיני המנוסה מתעקש שנצטייד בלבוש מחמם ,עצה שמתבררת בהמשך כנכונה ומתבקשת (מזל שהוא הצטרף אלינו) ,עולים לארגזי הטנדרים ויוצאים לסיור ב"ארגז החולות" ,סיור ראשון למרבית החברים והשלישי של מירי ושלי ב"וואדי ראם".נקיקים עוצמתיים שהמים יצרו לפני מאות אלפי שנים עם גבי מים,קשתות אבן יפות,אבן חול שוות ערך לאריח קרמיקה מונע החלקה שהנעל ננעצת בה ללא יכולת תזוזה וחול אדום ובתולי ,המון חול .
מוזר איך אטמוספרה נכונה ועיתוי מתאים הופך תוך שניות ספורות חבורת מבוגרים לילדים בארגז חול.אולי לא מוזר אבל אותי מדהימה הטרנספורמציה שמתחוללת בנו בין רגע בקו התפר בין ילד למבוגר.
להבדיל מפעמים קודמות ב"וואדי ראם" ,כלי הרכב איכותיים וחלקם מן השורה הראשונה של טנדרים בעלי הנעה כפולה וזאת להבדיל מפעמיים קודמות שבהן המצב המכני של כלי הרכב היה ירוד מאד .אליהם נוסף השברולט של איברהים "באשה" שהצטרף לקבוצה למרות היותו רכב שאינו מיועד ממש לנסיעה בדיונות .מי שהפליאה למצות את יכולות השטח של השברולט הייתה סבין גל שהוציאה מאיזון את השברולט, את מגביו ,את יושביו ובמיוחד את איברהים "באשה" .הפרת איזון טוטאלית שגרמה לנוסעי השברולט לעבור את הנסיעה בשטח מחוץ לרכב ולא בתוכו.
השמש שקעה ומיד עם העלמה צצו כיסויי הפליז ,נרכסו הרוכסנים והצינה השתלטה על המדבר.עוד מעט ביצועי שטח ומגיעים לאזור אחסנת האופנועים וכיוון שריח האוכל או לפחות המחשבה עליו משתלטים על המוח ,כולם פתאום זריזים וטור האופנועים יוצא לכיוון המאהל שלנו. חיש מהר מחנים את האופנועים ,תיקים נזרקים במבנה הקבלה וקדימה אוכל.
אוהל ענק עם טבון בוער במרכז ,שפע של סלטים ,תוספות ובשרים.צלחות מתמלאות כל טוב ולרגע מרימים את הראש מהצלחת ומגלים שאוהל "חדר האוכל" הומה בנוכחים אחרים.חלקם תיירים מערביים,חלקם מקומיים עשירים וחלקם תיירים מארצות סמוכות.באופן הדרגתי הופך אוהל "חדר האוכל" לאולם ריקודים עם DJ מדופלם ומיטב המוסיקה הערבית מושמעת בקול רב.נערות ערביות עטויות כיסוי ראש לשם הצניעות נכנסות לרחבת הריקודים רק כדי להוכיח שאפשר לשלב דת וקידמה ולנו מתברר בשמחה שהצטרפנו "בעל כורחנו" למסיבה/חפלה כלל אזורית.
מופתעים ומרוצים אנו מגלים שהמקום מציע בירה ואלכוהול אחר להרמת המורל ושיפור האווירה ואנו נחפזים ומתדלקים את עצמנו בפחיות בירה (לא לדאוג הרכיבה הסתיימה).האווירה מתחממת, מחיצות נופלות וערב רב רוקד ברחבה.נערות ערביות ,תיירים מערביים וחבורת רוכבי אופנועים מישראל שמתעקשים לא להסתיר את מוצאם ואת כולם מלווה תחושת פורקן מהולה בחשדנות שמעורבבת באדי אלכוהול בשילוב של מוסיקה אתנית מקומית מעורבת במוסיקה מערבית –בקיצור אחלה באלגן ברחבה.
מתיישבים להחזיר כוחות ואלון נתיב מכבד אותי בסיגר כזה של אנשים חשובים(כל נושא עישון במקומות ציבור לא ממש תופס כאן) ותוך כדי מתברר שאני יושב במקום של שני זוגות מהשגרירות האמריקאית בעמן.תוך שניות נוצרת כימיה בסיוע נדיב של אדי אלכוהול (מזל שיש קווי לילה לאוהל) ועשן נרגילה ואחד הגברים מהקונסוליה או השגרירות (ממש לא משנה) משתף אותי בנבכי נשמתו הגזענית ולרגע אני כבר מדמיין אותו עם המגבעת והגלימה של ה"קו קלוקס קלאן".הוא ממשיך עם הויסקי שלו ,חברתו מתנדבת לדאוג למוסיקה ואנו ממשיכים בחפלה .
כדי להשאר עם רגלים על הקרקע דקר אלון מפאן טיים מזכיר לי שוב ושוב (בעדינות ובנימוס יש לציין) שטרם קיבלנו את האוהל שלנו ללינה ואני דוחה אותו שוב ושוב עד שאין ברירה ואני ניגש לקבלה ושם בקבלה אני מקבל כבר המלצה שהאוהל לא משהו וכדאי לשדרג לחדר בנוי. בעצתן ובעיקר בגלל שלא התחשק לי להתקלח במים קרים במקלחות המשותפות , אני משדרג לחדר "לונג" ונפרד מ 44 דינרים. מנהלת החאן האנגליה או אולי הבעלים מכווינה אותי בחשיכה לסוויטה תוך כדי שהיא מבטיחה לטפל בנושא התאורה .וואדי ראם,חולות ,מדבר ובאמצעו שורה של סוויטות בנויות עם כל הלוקסוס שמצוי במלונות פאר.זורק את התיקים וממהר לחזור לאקשן.ההוא עם הכובע הדמיוני כבר מחוק לגמרי ומחצית של שעה לאחר מכן הוא נפרד מאיתנו שעון/נגרר ע"י חבריו החוצה ואנחנו אחריו.
מקלחת מים חמה שווה כל דינר והמיטה נוחה להפליא כולל מצעים נעימים ומספר עצום של כריות עד כדי כך שלא נותר לי מקום .מסתבר שיש בעיה ולמרות כל הניסיונות החוזרים ונשנים לא הצלחתי להזיז את המיטה ,בבוקר התברר לי שהן ממש בנויות מבטון ומקובעות לרצפת החדר. מה כבר אפשר לצפות מחדר במדבר?
את השעון כיוונתי לשעה שש בבוקר ,התעוררתי בזמן אבל לא בשעה הנכונה.שש,שבע ,שמונה .עד עתה אני לא מבין היכן טעית,אבל זה לא שינה את העובדה שאיחרנו ואת ארוחת הבוקר שלנו אנו מסיימים בעשר דקות.
כולם כבר בחוץ ,תדריך של פיני ותוספת שלי וממש באמצע גירגור מוכר (לבעלי הבימרים כמובן) מתקרב אלינו .גבר ואישה ,שני BMW,אחד אדוונצר 1200 והשני GS800 הגדול עם הגבר והקטן עם האישה .אולי בעל ואישה ואולי לא.שלום שלום ,הם מגיעים ואנחנו בדיוק עוזבים.אם היה יותר זמן ,בטח היינו מתחברים אבל לא היה ולכן אין לי יותר מידע.
רוכבים .הם, לא אני .אני מוציא את פלג גופי העליון דרך החלון מהאוטו של "הבאשה" ,יוצא לשניות מצלם מספר תמונות וחוזר קפוא.יהיה להם קר אני אומר לפיני והוא : "אמרתי להם שיהיה קר" .גב ההר ,גבוה ממש וקר .עוצרים והם יורדים ,רואים עליהם שהם קפואים ככה בגלל הצורה.טוב לא כולם ,היו כאלה ששמעו שיהיה קר ולהם לא חם אבל גם לא קר.אובך אין ראות טובה.המדריך : "זה הבית של הנסיך חסן,כן זה שהיה צריך להיות מלך ירדן" ושם בחריץ מימין נמצאת פטרה.חנות מזכרות,חניה עם עשרים אופנועים ,אוטובוסים עם תיירים שבמקום להתפעל מהנוף ומהבית של "האח" מתלהבים ומצטלמים עם האופנועים.כנראה שגם אצלם אופנועים הם לא עניין שבשגרה.
רוצים להמשיך ובורגמן אחד עקשן מחליט שקר לו מיידי והוא מתעקש ולא ממשיך בלי שמיכה מחממת. מכת חשמל אחת מעוררת אותו לחיים וגם לבעליו חוזר הצבע לפנים ,יאללה נוסעים .ניידת משטרה שוב לפנים שני רכבים מלווים ,שוטר אחד בפנים והנה אנו בחנייה של פטרה.
רגע הפתעה….
לא ,לא החזירו את פטרה,היא עדיין שם אבל לא בטוח שאנחנו נהיה שם גם. אנדרלמוסיה!
אחד חבר פרלמנט שגם מדריך טיולים, שגם יודע עברית וגם רצה להכניס קבוצת רוכבי אופנועים לירדן אבל לא ידע איך ופתאום עשרים אופנועים ועוד מישראל,איך?רוחות מתלהטות ,צעקות רמות, העלבות ,עלבונות .לא אותנו חס ושלום .הוא בא אלינו החבר פרלמנט,הוא אוהב אותנו,לא זה לא בגללנו,אנחנו אחים אפילו בני דודים (בטח לא בן דוד של איציק קצין) אבל לא נכנס עד שהחבר פרלמנט ישפיל עד עפר את המלווה שלנו.כוח הוא שם המשחק ,שליטה אזורית וסימון טריטוריה מתערבבים להם יחדיו ורגע לפני שהאירוע הופך לתקרית דיפלומטית אנו מורשים להיכנס ותמה האנדרלמוסיה!
פטרה והסלע האדום סוף סוף בידנו .
סהר מימון מתמנה למאסף ותוך דקות מתייצב עם תחליף אופנוע בעל כ"ס 1 מה שאומר סוס אמיתי של ממש. גם יוסי ומיכל (בתיה) רכובים על סוסים וסבין ואורי גם .כולם אחרי 300 מטר יעברו חזרה להילוך רגלי וכוחות הסוס יומרו חזרה לכוחות אדם.המדריך מרביץ בנו תורה,מדייק בשנים לפני ואחרי הספירה .מספר לנו על הנבטים ,על דרך הבשמים ועל מעברי המים שייצרו.לתוך בליל ההסברים מצטרפים רעשי הסוסים והחמורים והריח גם. תוך כדי ירידה ובתרגיל הסחה מדהים וסלטה לאחור של המדריך מתגלה ארמון האוצר המדהים של פטרה במלוא הדרו.כעת המדריך לא מעניין את אף אחד ,לא לפני ולא אחרי הספירה.כולם רצים עם המצלמות להנצחת האירוע בעשרות תמונות וזוויות צילום.
ממשיכים ,נחים ושוב ממשיכים .לחלק הרגלים כבר נפוחות והם נשארים לנוח והרוב מתקדם הלאה עם המדריך הנמרץ בטיפוס אתגרי לתצפיות נוספות על פטרה ומזוויות שאליהן לא הגענו בביקורים קודמים.
זהו נגמר הסיפור של הסלע האדום ומולנו ניצב האתגר החדש-הדרך חזרה למעלה,45-60 דקות של הליכה אינטנסיבית וכל זאת שוב על בטן ריקה.מגיעים לחניה ולאחר רכיבה קצרה מגיעים ל"מגיק" המסעדה בה נמצאת ארוחת הצהרים שלנו.שוב מבחר סלטים ,חלקם מוכרים וחלק לא.תבשילים תוספות ושלל קינוחים.אוכלים שותים ,יוצאים מתדלקים את האופנועים ושוב אנו בדרכים.
דרכים כאילו מוכרות אבל לא ,עוד נקודת עצירה בדרך לאוורור הישבן ,קפה תה ואיסוף "טיפ" למדריך שבאמת טרח והתאמץ לרצות אותנו.שוב אופנועים ושוב עקבה.
מעבר גבול שלהם,חוזרים לצבע הצהוב במספר הרישוי ,מעבר גבול שלנו,ביקורת גבולות,מכס.לוקחים תיקים עודפים מהרוכבים ,נפרדים לשלום ונכנסים לרכב שממתין לנו בחנייה לעוד 350 ק"מ חזרה הביתה.ההם עם האופנועים נשארים לעוד לילה באילת כדי לא למתוח את גבול היכולת ולהימנע מסיכון מיותר של רכיבת לילה לאחר כמה מאות ק"מ ברכיבה בירדן ואנחנו באחת עשרה בלילה חזרה בבית .
הקצב המטורף של החיים – יש כאלה שמקיפים את העולם בשמונים יום ואנחנו יצאנו לגיחה של 36 שעות שנראות באותו רגע הרבה יותר.
תודות:
לפני הכל למירי אישתי שמלווה אותי תמיד
לפיני פאר ודקר אלון מחב' "פאן טיים" על כל התיאומים עם הירדנים שהם מעבר לארגון של "עוד טיול" ,על אורך הרוח והיעדר הקטנוניות האופיינית לנותני שירות ועל ארגון החבילה כולה שאפשרה הוצאת טיול רכוב לירדן.
לאודי בר דוד על היוזמה והליווי לאורך כל תהליך הרישום.
לכל הרוכבים ובנות זוגם על החברותא הנעימה והאווירה הכללית בטיול
בפעם הבאה נשתדל לארגן טיול רכוב לירדן ליותר מלילה אחד ויציאה ממעבר באזור בית שאן.
מירי ואליקו אלג'ם מאחלים לכולם חג פסח שמח ורק רכיבות טובות
משתתפי הטיול כתבו על הטיול ואני מלקט עבורכם:
אורי גל כתב: "חברים, היה טיול יוצא מן הכלל, מעל ומעבר לכל הציפיות.
תחילה אציין שהארגון והניהול של החבר'ה מפאן טיים – היה מדהים, מכאן תודות לפיני ודקר.
מבחינת התוכן, טיול הגיפים היה אדיר. בשונה מטיול בארץ שבו אתה מרגיש שהנהג סופר לך את הדקות….פה נסענו ונסענו מספר שעות, הנופים התחלפו ואף נכנסנו לחשיכה….סבין עשתה שמח עם הגיפ של החבר'ה שליוו אותנו והיינו בעננים….. היו עוד המון דברים מהנים כגון החפלה בערב, הארוחות המצויינות לכל אורך הטיול וכמובן הקבוצה המדהימה של החברים, הגיבוש והתקתוק לכל אורך הטיול.
קשה להעלות את התחושות על הכתב – אך כאן המקום באמת להגיד הרבה תודה מכל הלב, לכל המארגנים, פיני, אליקו, דקר וכל מי שלקח חלק."
… מבחינת מסקנות לשיפור – אין הרבה, למעט כך שבפעם הבא עדיף שזה יהיה עם יום או יומיים נוספים.מחכים בקוצר רוח לפעם הבאה!
אורן אור כתב: "חזרנו מטיול מדהים מירדן.
תודה ענקית לאודי ולאליקו על היוזמה ועל הארגון המופתי.
תודה לצוות מפאן טיים – פיני ודקר.
תודה גם לחאלד (הוא קורא עברית?) על ההדרכה…והארוחה.
שיהיו לנו עוד טיולים כאלו בהמשך."
אלון נתיב כתב: " תודות לאודי על היוזמה, לאליקו על הארגון כמובן לפיני וכל צוות פאן טיים, ולכל מי שלא הזכרתי…
היה טיול מדהים ומהנה שחסרונו היחיד היה שהוא היה קצר מידי."
אלבומי תמונות :
האלבום של אורן אור כאן
האלבום של מושיק קובי כאן
הסרטון של מושיק קובי כאן
הסרטון של יוסי מלכי כאן
דף הפייסבוק של מועדון האופנועים הישראלי לסקירה של כל התגובות וכל אלבומי התמונות כאן
אליקו אלג'ם – יו"ר מועדון האופנועים הישראלי
