כתב : איל ברנדט
החזרה מטיול שבילים מפרך של מועדון האופנועים שהתקיים לפני כשנתיים בהר כרכום ונחל פארן לוותה בהרהורים קשים לגבי היכולות שלי להוביל בבטחה את האדוונצ'ר במישורי הנגב עטופי החצץ או בשבילי רמת הגולן והגליל. המסלול האתגרי והמרהיב שארך שלושה ימים חייב אותי מחד להצטרף לטיול הנדיר, ומאידך החום הכבד שליווה אותנו במהלך הטיול של 37 + מעלות, הכביד מאוד והתיש אותי עד שבאחת הרמתי ידיים ולאחר מעל מאה וחמישים קילומטרים של נסיעת שטח קשים וביום האחרון של הטיול באמצע נחל פארן כשנפלתי עם האופנוע באיזה קטע חול רך, מותש ושטוף זיעה ביקשתי מאחד מהחברים לקחת את האדוונצ'ר הכבד עד לסוף המסלול במקומי.
אמנם לסוף המסלול נותרו רק כעשרה קילומטר בלבד אבל נחל פארן לאחר השיטפונות של אותה השנה ממש לא הסביר פניו לאופנועים כשלאורך המסלול בקטע שבין כביש הערבה לכביש מצפה רמון הציע "רק חול וחול". בתמורה הרווחתי נסיעה ראשונית על ה- xr 600 שלו שהתאים הרבה יותר למסלול האתגרי ובכוחותי האחרונים הגעתי איתו לסוף המסלול.
הטיול שבמהלכו אף נפצע ופונה עם אמבולנס בני הפנר כשנפל עם האופנוע ושבר את הרגל היה אתגרי וקשה , דרש מיומנות גדולה בנסיעת שטח וחשף צפונות המדבר וגילה את יופיו תוך שעורר מפי קריאות השתאות וחדווה כשחלפנו דרך נופי המדבר מהנחשקים ביותר בארצינו מלאת ההפתעות חלק ניכר אמנם במהירות של 60 -70 קמ"ש אבל חלק כאמור בעמל רב ובאיטיות רבה.
לבקר בהר כרכום אינו דבר של מה בכך. איזור טרשים קשה ומבודד זה תמיד נחשב אצלי כאחד המקומות האתגריים ביותר לבקר בהם, מסיפור הר סיני והמחקרים של פרופסור עמנואל ענתי שהכרתי את בנו, דרך ציורי הסלע המרתקים ועד ההשבעה של סיירת מטכ"ל המתקיימת על פסגותיו הנאדרות היה בשבילי מזה שנים רבות ההר הייחודי הזה, מקור השראה רב לסיפורי אהבת הארץ ומרחביה.
לינה בחווה ליד מצפה רמון, יציאה לכיוון עין המערה, כניסה עם האופנועים בשביל לא קל לאחר ביקור בעין המערה, סיבוב רגלי וטיפוס על ההר איתור וצילום מדוקדק של ציורי הסלע ויציאה חזרה לכביש במהלכה נפצע בני הפנר, הותירו עלי רושם עז וסיפוק עצום כי הנה נכבשה לה בקושי רב עוד פיסת ארץ נהדרת.
מישורי החמדות והחצץ שציפו לנו בהמשך אותו היום הותירו אותנו לאחר ביקור בקניון הלבן, מותשים ללינת הלילה בחוות האנטילופות שבערבה.
וכך לאחר התייעצות עם יורם חמו, פקח שמורות הטבע האחראי על נחל פראן התחלנו את היום האחרון של הטיול בידיעה שיהיה קשה ולא תארנו לעצמנו עד כמה.
מכל מקום בעזרת מספר חברים מנוסים יותר צלחנו את הסיפור בשלום ובהצלחה. לא פשוט אבל כרגיל מומלץ. אולם בשבילי זו הייתה פרשת דרכים כי לאחר הטיול די חששתי להכנס שוב לשטח ולאפשר לאדוונצ'ר להריח את השבילים.
בשנתיים האחרונות גבר החשש על החשק ואולם לטיול השבוע יצאתי בצהלה רבה מאחר והובטח לי על ידי זיו פרידמן כי אמנם יהיו שבילים אבל .. "קלים". טוב זה משהו שצריך לזכור היטב העניין הזה של שבילים "קלים". בשביל שבילאי כמו זיו פרידמן כל השבילים העבירים קלים. בשבילי, שצריך כל פעם להזכר ברכיבת שטח, כל השבילים מאתגרים.
העליה ביום הראשון של הטיול לכיוון בית אריה וגוש טלמונים ריגשה אותי בכבישים החדשים שנפרשו בפנינו ובנופי ארץ השומרון המתגלים. סיבוב בגבהים של מעל 700 מטר שחושף על כמה קטנטנה ומלאת חיים הארץ המובטחת הביא אותנו לאחר ביקור במספר מעיינות שופעים לא ידועים הנמצאים מרחק של 20 – 30 דקות מהמרכז, לייקב ארץ בנימין שהוקם בשנים האחרונות ביחד עם המועצה האיזורית חבל בינימין ממש צמוד למגרון הידועה ומוכת הגורל. משום מה מקומות שאנחנו רואים בעיקר בטלוויזיה כאילו נמצאים בפלנטה אחרת, כאילו לא שייכים, חלקם על דרך אלון הידועה או על כביש 60, חלקם צמודים אלינו מרחק יריקה ממש ושוב מחשבות חולפות ותהיות הכיצד אפשר להתרחק כל כך מעצמינו, לוותר על שטחי השומרון הירוקים והמרהיבים הללו, לשים גדר ולהקטין ולצמצם את הריאות הירוקות שלנו באופן שחונק ומותיר אותנו חסרי נשימה ואפשרויות נסיעה ותיור.
העלייה למצפה רחבעם כבר הכניסה אותי ל"מוד" של שבילים. עלייה ארוכה בשביל לא קל לאחת התצפיות היפות ביותר שנגלו בפני בשנים האחרונות הותירה אותי חסר נשימה שטוף זיעה קרה כשהזכרונות על הקשיים מהטיול ההוא חזרו והציפו.
ההתמודדות עם האדוונצ'ר הכבד אינה פשוטה. אדרנלין ששוטף בוורידים מחדד את החושים ומזכיר את עקרונות הרכיבה הפשוטים כל כך אותם למדתי בהשתלמות השבילים של מועדון האופנועים. אותן השתלמויות שאורגנו במסירות גדולה במשך שנים רבות על ידי השבילאי הוותיק של המועדון זהר גרינברג. אותם העקרונות שפתאום כל כך קשים ליישום. עמידת רכיבה, הסרת הלחץ מהכידון, הטיית הגוף קדימה ולאחור בהתאם לתנאי הדרך המשתנים, גז קבוע בעלייה, זהירות בסיבובים, והכי חשוב לעולם לא לעזוב את הגז כי רק תוך כדי תנועה יכול האופנוע הכבד הזה להפגין כמה "קל" תנועה הוא, בעל יכולת עבירות המקבילה מבחינתי לג'יפ ה"האמר" הידוע, להמשיך ולנסוע זאת כל התורה כולה.
התצפית כאמור הייתה הדובדבן שבקצפת אולם בחרדה גדולה ציפיתי לירידה מההר וזו לא איחרה להגיע.
תוך נסיעה מתונה ורגועה לאחר מספר שעות ותצפיות נוספות הותרנו מאחורינו את מרחבי השומרון והתמקמנו ללינה באיזור בקעת בית שאן ולקראת היום השני של הטיול.
המשך יבוא..
